רלי דה פריס

“אוריינטציה2”

ממזרח לים התיכון-  קו רוחב  32

קו האורך עובר כחוט שידרה בגוף המדינה. קו החוף של הים התיכון המקביל אליו משיק ברובו לגבול המערבי. זו ארץ צרה וארוכה וכך גם תבניות הנוף שלה. מבנה גיאומורפולוגי זה מגיב לקו החוף המערבי. כך דחוסה הארץ, עם קו רוחב ‘מכווץ במותניים’ והתרוממויות טקטוניות של הרים שביניהם מישורים אלוביאליים. האוריינטציה האורכית היא בכיוון צפון-דרום. החוץ (במערב) הוא הים, והפנים (במזרח) הוא האויב. קו הרוחב, והחתך הגיאולוגי שלו בפרט, הוא קו ‘כנגד’. הוא הפוך למבנה הפיסי והתפיסתי-חווייתי של המרחב. ככזה הוא מאפשר לבחון אחרת את המרחב, ולאתר לכל אורכו – בנקודות קריאה גיאופוליטית רוחבית של הארץ – את החיבור בין הגיאולוגיה, החיים בה והחיים מעליה. במשכן לאמנות עין-חרוד מוצג המקטע הראשון של החתך-מבט זה. מקורו של החתך בים התיכון במערב, והוא פונה במסעו לאוריינט(מזרח) ופנימה אל תוך הארץ. הוא עובר דרך הישוב הערבי  ג’סר א-זרקא, דרך תעלת הנקבה החצובה בתוך המצוקים של מחצבת הכורכר הרומית, ושעליה נבנה הישוב. אבני הכורכר שימשו את הרומים לבניית האקוודוקט שבו עובר חתך הרוחב, ומושך מזרחה אל לב מישור כבארה, שהיה מוצף כולו בביצות ושתושבי היישוב פונו בעבר על מנת לייבשן. מכאן ממשיך הקו, ובקצה החתך פוגש את חוטמו של הכרמל. בנקודת ההתרוממות של חוטם הכרמל נפערה מחצבת בנימינה, ומתוך הגריעה הזו ניבטת הגיאולוגיה. בהמשך מוביל אותי קו הרוחב גם לאום אל פחם, לאל סאלם, ליישובים בגדה המערבית, להרי הגלבוע, לבית שאן ולירדן. בחתך הגיאולוגי הרוחבי הזה אני בוחנת את המציאות של חיי הנוכחים, את המאורעות והתנועות בחייהם, את הרצף שבין שכבות הגיאולוגיה וההיסטוריה האנושית בהם. עין-חרוד משכנת את “אוריינטציה2” שהיא המקטע הראשון של החתך-מבט. עין-חרוד עצמה נוכחת בקצהו הצפוני של קו הרוחב, וככזו יש לה אפשרות להביט  גם לעברו ולתוכו. במיקומה זה מתחת לגובה פני הים מאפשרת זווית המבט בחינה של רוחבו של החתך. קריאה של מאורעות גיאו-פוליטיים מודחקים שחוזרים ומבצבצים מוצעת באמצעותה כמו מי הביצה שלא יובשה עד תום. “אוריינטציה2” מציעה עיון אחר במקום שבלב הארץ, מוסתר וסתום.