The Shadow of Mountains

 Farid Abu Shakra, Amit Gonen, Assaf Evron Relli De Vries and Maider Lopez

Mountains, ridges, summits, and hills have always held a special place in the history of visual imagery. They stood for the sublime, ideal, wild, or uncultured, but also for the connection between heaven and earth and between the distant and near. In contemporary art, representations of mountains often serve as the springboard for a discussion surrounding the relationship between nature and culture in a reality of global warming and ecological disasters. Mountains and the natural resources in them are a part of the discourse on colonialism, exploitation, and capitalism. As a distinct category of landscape representation, it is hard to conceive of images of mountains today separately from power relations and how their representations express political, economic, and social changes.

The artists featured in the exhibition The Shadow of Mountains join this discourse with a series of works in which images of mountains serve as the starting point for an exploration of the relationship between man and his environment. These artists work with existing landscapes – mountains, ridges, or hills from different geographic regions, carrying out various artistic interventions in them,  these interventions wish to rethink the universal aspects that emerge from man-landscape dynamic, touching on questions of time, perspective and form. The exhibition presents also a series of interventions that focus on the connection between the artist and a specific geography.

Beyond their interest in the politics of the mountain and the gamut of human and social associations it holds, the works in the exhibition are also characterized by their search for a distinct visual language. The amalgamation of mediums and various visual languages is found in all the works, serving each artist in a different way. While rooted in reality, this language breaks apart from in search for a poetic syntax, where the imagination plays a central part. The different works try, each in its own way, to touch, confront, hold, or appropriate the lumps of rock that emerge from the ground. With this, they add another tier to a long visual tradition, from their current seat on the lower Carmel.

Curators: Yael Messer and Gilad Reich

סרט: שירין מאהג’נה – קווים ומשולשים

 רלי דה פריס

ירין מאהג’נה היא ארכיאולוגית תושבת הוואדי. בסרט היא מספרת על המקום, על ההיסטוריה והארכיאולוגיה שלו, דרך חייה הפרטיים, מיקומה הגיאוגרפי וקווי הגבולות שמקיפים אותה. שירין ומגדירה את אזור מגוריה כמגורים בתוך משולש.

היישוב אום אל-פחם מוגדר כאחד מיישובי המשולש. הכינוי ״המשולש״ ניתן על ידי הבריטים, לציון אזור שהתאפיין בריכוז של אוכלוסייה ערבית. כינוי זה נותר עד ימינו, אף על פי שמאז חלה תנועה מסיבית של אוכלוסייה ערבית, והאזור שינה את פניו. כיום היישובים הערביים מפוזרים על ציר לאורך שתי גדות הוואדי ולאורך כביש 6, אך בפועל ממשיכים לקרוא לוואדי עארה ״המשולש״, כסימון לריכוז של אוכלוסייה ערבית.

חדר מלחמה ושולחן המלחמה  

החדר בתערוכה  נבנה בהשראת  המבנה הפיסי של חדרי המלחמה של מלחמת העולם השנייה. לחדר היה מבנה אדריכלי מכונס וסגור המורכב  משולחן גדול מרכזי ששטח פניו צופה במפת אזורי הקרב ועליו הונחו מעין סמלים/ אייקונים של לוחמים, כלי מלחמה, ונתונים כמותיים של מערך הכוחות .

המציאות שהתגלמה  ויוצגה במפות “החיות ”  נותחה, ועל יסודה התקבלו החלטות אסטרטגיות להמשך הקרב. מפעילות  המפה בזמן אמת הוי  נשים  אשר  באמצעות מוטות  ארוכים הניעו את תנועת הכוחות  תוך כדי עידכון מידע שהועבר אליהן בזמן אמת. הגנרלים עמדו מאחוריהן וניתחו את המצבים,  שקלו שיקולים,  והניעו את אסטרטגיית הקרב.

כך, כמו בחדר מלחמה, כחדר מיפוי של מציאות ,של מאבק על המרחב, החדר באום אל פחם  ממפה ומעביר ידע קרטוגרפי דרכו נתן לשאול שאלות על עיצוב המרחב, על מושגי המדידה ככלים של כוח וחולשה ,  על החיבור שבין גבול טבעי למלאכותי ,על סימון השטח והשפעתו על חיי האזרחים והאזרחיות שחיים בין הקווים ובתוך המשולשים, כפי שאלו מיוצגים בעבודות  :פסלי המדידה  ,הראיון עם הארכאולוגית שירין מהג’נה ובחלון הפונה מזרחה הנחסם בתא צפיה וווידוי של האמנית המודעת למבטה

צל הרים

אסף עברון, רלי דה- פריס,  פריד אבו־שקרה, עמית גונן ומיידר לופז

הרים, רכסי הרים, פסגות וגבעות תמיד תפסו מקום מיוחד בהיסטוריה של הדימוי החזותי. הם סימלו את הנשגב, האידאי, הפראי או הבלתי מתורבת, אך גם את הקשר בין השמים והאדמה ובין הקרוב והרחוק. באמנות עכשווית, ייצוגי הרים משמשים פעמים רבות כפתח לדיון על אודות היחס שבין הטבע לתרבות במציאות של התחממות גלובלית ואסונות אקולוגיים. הרים ומשאבי הטבע הטמונים בהם, הם חלק מן השיח על קולוניאליזם, ניצול וקפיטליזם. כקטגוריה ספציפית של ייצוג נוף, קשה לחשוב כיום על דימויי הרים במנותק מיחסי כוח ומהאופן שבו הייצוג שלהם מבטא תמורות פוליטיות, כלכליות וחברתיות.

האמניים/יות בתערוכה צל הרים מצטרפים לדיון זה באמצעות שורת עבודות אשר דימוי ההר משמש להן כנקודת מוצא לחקירת הקשר שבין האדם לסביבתו. אמנים אלה עובדים עם נופים קיימים – הרים, רכסי הרים או גבעות מאזורים גיאוגרפים שונים – ומתערבים בהם במגוון אופנים. בחלק מהיצירותֿ, התערבויות אלו מבקשות לחשוב מחדש על ההיבטים האוניברסליים העולים מתוך הדינמיקה שבין האדם לנוף, שנוגעים בשאלות של זמן, פרספקטיבה וצורה, בעוד עבודות אחרות מתמקדות דווקא ביחסים הנובעים מתוך הקשר שבין האמן לגיאוגרפיה ספציפית.

מעבר לעניין של האמניות/יות בפוליטיקה של ההר ובמכלול ההקשרים האנושיים והחברתיים החבויים בו, העבודות בתערוכה מתייחדות גם בחיפוש אחר שפה חזותית נבדלת המשלבת בין ערבוב מדיומים וחומרים ושונים. זוהי שפה השואבת מן המציאות אך חורגת ממנה, כחלק מחיפוש אחר תחביר פואטי אשר הדמיון ממלא בו מקום מרכזי. העבודות השונות מנסות, כל אחת בדרכה, לגעת, להתעמת, להכיל או לנכס את גושי הסלע הבוקעים מתוך האדמה על מנת להתנסח מולם. בכך הן ממשיכות מסורת חזותית ארוכה ומוסיפות עליה ממקום הצגתן בשיפולי הכרמל.   

 יעל מסר וגלעש רייך