תאונות שרשרת במישור החוף

רלי דה פריס

בעבודתי מתרחשות תאונות שרשרת במישור החוף שמספרות על סתירות חיצוניות ופנימיות בנקודת ציון 14022150. זוהי נקודת המפגש בין שני צידיו של כביש החוף (בקו האורך). ממזרח ביצות הכבארה, וממערב הישוב ג’סר א-זרקא.[1]

תאונה במרחב ובזמן:

המרחב והזמן מייצגים את אירועי התאונה. הם מייצרים את האירועים הנצפים, התלויים זה בזה, ומייצרים זה את זה באמצעות היחסיות שביניהם. המרחב מיוצג על ידי קו הרוחב בין חוטם הכרמל לים. לאורכו של קו הרוחב התרחש למן 1923 המעבר של תושבי ג’סר א-זרקא מהביצה אל המחצבה. בלב המרחב נמצאות מערכות מים מורכבות גלויות ונסתרות: מי הביצה והנחלים ,מי הים ומי התהום הגבוהים, והים העתיק (טטיס) הלכוד במעמקי הסלע. מעל כל אלה מונח כשריד ארכיאולוגי האקוודוקט הרומי שהוביל מי מעיינות ממזרח לכרמל אל עבר הישוב העתיק קיסריה.[2]  הזמן מיוצג על ידי הנסיעה בכביש המהיר בקו האורך שמפריד בין המערב למזרח. אופיו יעודי-חסכוני. על מנת להתקדם מהר הוא מתגבר על הנחלים  הזורמים לים אותם הוא חוצה, וממשיך ושומר על קו אחיד ורציף. מעצם מהותו הוא שואף לישר קו ולמעט בעקולים. כביש החוף – האוטוסטראדה – הדרך המודרניסטית המהירה הראשונה מנווטת ובונה נוף מולדת על פי חוקי המהירות, היעילות, וזמן המדינה

החולף על פני הישוב ג’סר א-זרקא הנותר מאחור.

תאונת הקרקעות

כחלק מהפרויקט הציוני של יבוש ביצות כבארה מסרה חברת פיק”א את אזור המחצבה הרומית וסביבותיה לתושבי ג’סר א- זרקא אשר חיו מאות בשנים כנוודים באזורי הביצה והיו מחוסנים בפני יתושי המלאריה. התושבים יבשו חלקים מהביצה וחיו על שרידי המחצבה. יבוש הביצה צלח רק בחלקו, אך לעומת זאת שינה באופן קיצוני את חיי התושבים. כך נותרה המחצבה – היום על שטח נדל”ן יקר בין הישובים העשירים במדינה — בידי תושבי המקום.

בעלותם של תושבי ג’סר א- זרקא על קרקע יקרה זו היא בבחינת המדינה תאונה במרחב. כפי שאמר לי אחד התושבים” אנחנו תקועים להם כאן”.

תאונת המורשת

הדרך המהירה – כביש מספר 2 – נסללה בהשראת דרך הים הרומית המיתולוגית. באופן פרדוכסאלי בטענה לחיסכון (כך לפי אנשי מע”צ) “דורס” כביש החוף את האקוודוקט (המורשת הרומית) תוך כדי הפקעת האדמות השייכות לתושבי ג’סר א- זרקא. כך גם נחסם המעבר דרך האקוודוקט (שהיום הוא חלק משביל ישראל). האקוודוקט נכנס אל תוך סלע הכורכר והופך לתעלה בבטנה של ג’סר א-זרקא, מתחת לבתי התושבים. בהמשך הוא מתרומם שוב אל החוף ופונה לכיוון קיסריה העתיקה. בלהט הדהירה קדימה נחסם מהלך האקוודוקט המוביל לתוך הישוב, סוגר ומנתק את גיסר א- זרקא מסביבותיה. כאן בתאונת שרשרת של טעויות יזומות גם נשכח העבר הפלשתיני וגם נהרס העבר הרומי עליו נבנים קשר מורשת תיירותיים.

התאונות האמיתיות והנוראות מכל.

הרוגי הישוב, אלה שמנסים לחצות את הכביש שלעולם אינו מגיע אליהם, רק חולף על פניהם ומפריד, ואינו מאפשר כניסה ראויה, אפילו מתחתיו. מספר ההרוגים מגיע לעשרות ילדים שנפשם יצאה אל האבטיח שגדל מעבר לכביש, או אלה שניסו להשיב כדור-רגל, פועלים שניסו לחסוך זמן נסיעה במעקפים או בהליכות מתישות על מנת לחזור מהר יותר מיום עבודה. הזמן הנמדד באמצעות המכוניות החולפות על פניהם אינו הזמן שלהם. הוא הזמן של המדינה.כך מתוך אותה הפרדה משולים גם חייהם לחיים אחרים.

קריסת הזמן ב 80 שניות

 בהצטלבות בין הזמן למרחב, בין חיי התושבים לכוח המדינה, מתרחשות התנגשויות והתהפכויות. הזמן קורס. נותר רק המרחב המופר. באמצע הארץ בין תל אביב לחיפה, 80 שניות (זמן הנסיעה לאורך שטח השיפוט של גיסר א- זרקא) של מועקה.


[1] מישור החוף מאופיין על ידי יחידות נופיות אורכיות הפרוסות בכוני צפון דרום: ים, דיונות, רכסי כורכר, מישור המרזבה ושרשראות ההרים שהם הכרמל, רכסי מנשה ושומרון. התוואי של כביש החוף המהיר מצטרף אל קווי האורך כדרך ייעודית המחברת את הצפון עם המרכז– כביש תל אביב חיפה. קווי הרוחב במישור החוף מחברים את יחידות הנוף וקווי האורך מפרידים ביניהם.

[2] במחצבה זו נחצבו אבני האקוודוקט. על הקו הזה נוצרה תלות פיסית היסטורית ואנושית.