מייצב אדריכלי “אוריינטציה”

רלי דה פריס

  

אוריינטציה היא ישות שחולצה מתוך קו רוחב גיאוגרפי וגיאולוגי.

היא נעה אל תוכה, ארצה.

 

קו הרוחב מתלפף ומשתרג, מתגלם באקוודוקט הרומי ונעלם בו.האקוודוקט נע ממזרח למערב, עוקף מדרום את חוטם הכרמל, דרך מישור ביצות הכבארה. כביש החוף המהיר מס. 2 רומס את האקוודוקט מצפון ומדרום. האקוודוקט  הרומי ממשיך מערבה נכנס פנימה מתחת למחצבה הרומית, אל תוך הסלע, הופך לתעלת הנקבה. עליה נבנתה ג’סר א-זרקא. בהמשך, מערבה, שוב מתרומם האקוודוקט ממעמקי הכורכר ומבצבץ מעלה בין הדיונות של קו החוף, ומצפין לעבר קיסריה.

 

אוריינטציה נעה הפוך. היא נעה מזרחה. היא מוחה על הסיטואציה של מעשי הכליאה שמתרחשים לאורכה. יש לה ידע וזיכרון של המתרחש בתוכה. שכבותיה – שכבות סלעים,  מי תהום המוגבהים ומי ים תטיס הלכודים.היא נחושה בדעה, והיא נעה מהים אלי ההר, והלאה מזרחה אל שכנותיה. כדי לנוע היא משתמשת בכוחות הרצון והסבל. להיחלץ ממה שידוע לה על מקומה היא מגייסת כוחות תאחיזה וכוחות עילוי. היא זוכרת את המראות ואת הקולות ונעה מזרחה, עדה למצבה. פותחת את ערובות עיניה ואוזניה, את נקבוביות עורה, ונושמת.

 

הים משיב הכול. אוריינטציה נעה מזרחה ומשיבה למזרח את מה שהחזיר הים. ממצאים נוכחים בה בחלקם. היא מראה ומאירה אותם. בתנועתה מתפתלות השכבות שבונות אותה, ומתהפכות. היא מוותרת על המקום האנכי ונעה על  ציר האופק. נעזרת בגלים, אך שולטת ומנווטת מסעה. בין הכביש לג’סר א-זרקא מתרחשת ההתהפכות במלוא עצמתה, ועליה להתגבר על כוחו הפיסי של מכשול ההפרדה שיצר הכביש.

 

המצפן שלה בתודעה שלה. היא חושפת אותו לצורך התצוגה. אין לה יעד. יש לה כיוון עקרוני, פנימה אל תוך עצמה, ארצה, מקומה. בתנועתה היא משתחררת, ומשתחררים יחד איתה החוסמים והנחסמים שמכילים אותה – הכבישים, הגדרות, אדמות המינהל, שמורות הטבע, מי הנחלים ומי המעיינות, מי הביצה ומי הגשם שירד, בעיקר את התושבים אשר חיו ויחיו בקו הרוחב הזה.