כפר עין הוד שניבנה על יסודותיו של הכפר הערבי עין ח’וד לאחר שב-1948 גורשו תושביו הפך ב-1953 ביוזמתו של הצייר מרסל ינקו לכפר אמנים. חלק מהתושבים הערבים חיים בקרבת הישוב במקום שנושא את שמו המקורי של הכפר.

העבודה מציעה קריאה של השתלשלות האירועים שהתרחשו במרחב שבו ממוקם מוזיאון ינקו דאדא, ושהנוכחים הנפקדים בו חיים בקרבת הישוב בעוד בתיהם ואדמותיהם מאוכלסים באמנים יוצרים.

העבודה מגלמת בתוכה תופעה, מעין מוזיאון אלטרנטיבי להיסטוריה של המקום שנדחקה ואינה נוכחת בהוויית המקום. התרחשות של פתע ואסון מובעים כאירוע אקולוגי שנותר במוזיאון ובסימני המנוסה. בה בעת הופך האתר לשדה ניסוי ומחקר של האירועים והנתונים. בדומה לזירת התרחשות נותרים הממצאים נוכחים באתר, וממשיך פענוחם, ממש כפי שלא הושלמה ההכרה באירועי המלחמה ותוך המשך הניסיונות לטשטשם.

העיסוק בעשיית אמנות ב’אסתטי’ – כשביסודה פועלת האמנות מתוך ערכים של חופש ויכולת ביטוי –
מציב את הישוב, מקימיו ואמניו כחלק מההדרה ואי-ההכרה בעוול, תוך ניצול יופיים של הנוף והבתים שנעזבו על כלי ביתם, ותוך כך שהם משמשים את האמנים כמרחב וכלים להשראה אמנותית ויצירה.
רלי דה פריס